המרחב האדריכלי העירוני בישראל משקף מציאות עגומה. שלל סיבות הביאו לכך שמרכזי הערים בארץ עייפים, חזרתיים, אפורים ומוזנחים וחסרים בערכים אדריכליים שהחברה צמאה להם כיום.  בעיני רוחי אני רואה מבנה מרחבי שייראה ויתנהג שונה לחלוטין מהמבנים המצויים בסביבתנו. הוא יצמח מתוך הבניינים האפורים, יטייל ביניהם, יחדור לחלקם ויעטוף כמה מהם. ”כיכר המייסדים” במרכז העיר נתניה הוא בעיני פספוס אורבני. מקום בעל איכויות הסטוריות ואדריכליות שנשכחו בשל המשך תכנון לקוי; ולמעשה מתפקד כיום כחניה עורפית של רח’ הרצל ותו לא. המבנה המתוכנן שלי יצמח מתוך מבנה העירייה ההסטורי תוך הרחבתו והתאמתו לצרכי העיר של ימינו. חלק מאגפי העירייה החדשה יעברו דווקא למבני השיכון אליהם יחדור וכך ינסה לנסח מחדש את יחסי האזרח והשלטון. הוא יתפקד כאורגניזם המקיים סמביוזה עם המבנים איתם הוא ביחסי גומלין ויעלה את ערכם. הוא יתחום מרחב מוגדר שייתפקד כ”פיאצטה” שדפנותיה הרצופות יכללו עירוב שימושים ההכרחי לקיום עירוניות בריאה במקום ולתפקד לאורך רוב שעות היום. כך ייצוק הטפיל משמעות חדשה בכיכר המייסדים, יטען אותה בערכים חדשים ויחשוף איכויות שקודם לכן היו סמויות מן העין.