Tehila.rf@gmail.com

התחלתי את הפרוייקט עם מחשבה על מושג. ““שטח הפקר”.המושג שטח הפקר מכיל בתוכו אמירה חזקה  המדברת עלינו כחברה היכולה להכיל ולאפשר בתוכה מקום לשונה ולאחר.“ מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את  התורה והחוכמה.” שטח הפקר הוא בעצם אותו מקום ביניים, בן כלאיים, של מקום השיך לשני צדדים ובו בזמן אינו שייך לאף צד.

 

על מנת להבין ולעמוד על משמעותו העמוקה של המושג,  בחרתי לחקור

שתי ערים. דמות מאוד, אך שונות מאוד. העיר עכו והעיר עזה. עכו ועזה, שתיהן ערים השוכנות לצד ים, שתיהן התפתחו מגרעין של עיר עתיקה, ושתיהן נחצות לשתיים על ידי כביש מהיר.

ההבדל השוני והמשמעותי בין השתיים, והוא בעצם נקודת המוצא של הפרוייקט שלי, הוא אופן הטיפול בקו גבול העיר שלהן. העיר עכו שנחצת ומופסקת באופן מלאכותי על ידי כביש 2 , נבדלת בעצם מה עיר עזה המקימת קו גבול ייחודי ומעניין, הנותן אפשרות לגבול לייצר מקום בעל אופי שונה המאפשר אחרות וורסטיליות. בחרתי לחקור כיצד מצב קצה של שתי יישויות שונות מאפשר ניסוח מחדש של קצה עיר שהוא בעצם קצה או התחלה של עיר אחרת. הנסיון להתמודד עם מערכת עירונית הזרה לי אפשרה לי למידה מכיוון שונה של מקום חדש, תוך שימוש בכלים אחרים מאותם כלים שבהם הייתי נעזרת אילו הייתי בוחרת להתמודד עם מקום מהאיזור המוכר לי.

 

קו הגבול של העיר עזה מייצר בעצם סכמה שהגדרתי אותה כסכמת כף יד, 

הסכמה הזו בעצם מגדילה את שטח הפנים ומאפשרת מגע רב יותר בין שתי היישויות. האחת מערבית והאחת שונה ובעלת מרקם השונה וזר לנו כחברה. המקום שייצרתי בקו הגבול נותן את האפשרות לדו שייח ללא מגע בין יישויות ותרבויות ללא מגע פיזי ממשי. ואת האפשרות לקיום מקביל בו זמנית של

קצה. תרבות. מקום.