ישנם מספר מונחים דרכם ניתן לבחון את דמותה של העיר, ביניהם מושגי ה"זהות" וה"דימוי". כעיר רבגונית, בעלת היסטוריה עשירה, תל אביב מקיימת מספר זהויות בו זמנית העובדות במקביל ומזינות אותה בהתחדשות מתמדת. ה"זהות" ו"הדימוי" הינם תהליכים דינמיים, וניתן להגדירם כתוצרים של תרבות מגורים חדשה המשפיעה על דמותה של העיר.

בעקבות ההבנה של המושגים הללו והשפעתם על תפיסת האדם את העיר, עבודתי מנסה לבדוק מה מקומו של רחוב אלנבי בהווה ומה הדימוי העתידי שלו ושל סביבת המגורים, כיצד ניתן לשמור על הזהות המקומית בדימוי העתידי, מהי סביבת המגורים של המחר וכיצד היא יכולה להתקיים בין שני העוגנים: כיכר מגן-דוד והמוגרבי.

רחוב אלנבי מכניס אותנו בהדרגתיות אל הליבה של העיר, והוא בעצם נגזרת של מה שהעיר עושה מננו. זהו רחוב פורוזי המכניס אותנו אל העורף שלו והוא זה שמעניק לרחוב את זהותו. לכן בחרתי לטפל בעורף ליצירת הזהות החדשה. הרחוב הראשי חודר אל החזית האחורית ומשנה את הבלוק הקיים, גורע ממנו ויוצר מצבים חדשים, שכבתיות, רמות שונות של ציבוריות מול אינטימיות וטשטוש הגבולות.

אדר’ יורם נידם מדבר במאמרו “עיצוב בשדות מקבילים – בין לוקלי לגלובלי” על השינוי בדפוסי העבודה, החינוך והמשפחה, היכולת לעבוד מכל מקום, להחליף מידע, ליצור קשרים אשר הופכים את הבית למקום משמעותי וקוראים לתפיסה מחודשת של מרחב המגורים. הפרויקט מציע תפיסה מחודשת של מרחב מגורים מרובה תפקודים, המתאים לדפוסי חיים שונים, ע"י הקמת תשתית בה החללים הפרטיים מצטמצמים ופותחים את המרחב סביבם לשימושים ציבוריים משתנים היוצרים דופן דינמית למבנים, בעלת רמות שונות של חשיפה וטשטוש.

הליבה של סביבת המגורים שומרת על אינטנסיביות עירונית גבוהה, תוך ניסיון לשמור על הזהות והאופי של הרחוב. כמו כן, הפרויקט מנסה ליצור את הקשר בין ליבת המגורים לבין ליבת העיר שהיא הכיכר העירונית והשוק, ולחזקה כעוגן עירוני.