כפי הנראה, בעקבות השפעות טכנולוגיות על החברה, צמצום המרחב הפיזי והתקשורת הבין אישית והפיכתה לדיגיטלית, צורך אל מול צריכה, תרבות המונים ומותגים ובנוסף, התחזיות הדמוגרפיות הצופות גידול אוכלוסיה בערים של עשרות אחוזים תוך שנות דור או שניים –  נוצרה הסתגרות במרחב הפרטי, העצמת ה"אני" וניכור.

ומכאן, כאשר אנו מסתכלים בראי העתיד, אנו רואים כאוס שלם, מעמדות- משרת ומשורת, דרכים נפרדות ובעיקר אפס מרחב ציבורי מהותי. זה תמרור האזהרה שלי.

ללא שינוי משמעותי צפוי מצב משברי, ולא מהניתנים לפתרון קל לאחר מעשה.

התחזיות העתידיות מראות את ניצניהם כבר עכשיו.

ה"צינורות העירוניים" חוסמים את הרחוב ויוצרים מרחבים חסרי הגדרה- הם אינם מקום ואין להם שם. הרחובות מתפקדים כמסדרונות לרכב וחניה.

ה"צינורות העירוניים" יקבלו חיים באמצעות פינוי קומת הקרקע לטובת העיר ופיצוי בבניה לגובה.

המרחב החדש ינבע ממוקדים פנימיים תחומים. מעין מפגש נהרות והיווצרות דלתא עירונית.

הרחוב יתאפיין במרחבים וחללים ציבוריים, פונקציות ומסות עירוניות מעורבות שימושים, צירי תנועה ייחודיים ומחברים ממוקדים פנימיים אשר יחשפו את פנים הבלוק ותיווצר מערכת אחת של זרימה ועושר חללי.

בחרתי לבחון את הנושא בשכונת "שיכון מזרחי" ברמת גן, תופעת ה"צינורות העירוניים" שזיהיתי, מתרחשת שם ומדגישה את הניתוק בין פנים הבלוק לשאר חלקי העיר.

מרחבי מרום נווה זולגים וזורמים אל פנים הבלוק, הפונקציות הציבוריות בקומות הקרקע, מבני המגורים בקומות שמעל והזליגות והמעברים הפנימיים בין בלוק לבלוק שיוצאים מפנים המרחב, תוחמים את המרחב ומגדירים אותו.

אותה זרימה שמתקיימת בין המרחבים, ממשיכה ומתממשת גם בקנה מידה קטן יותר בתוך המרחב הפנימי, ובאה לידי ביטוי באינטרקציה ויחסי הגומלין בין חוץ לפנים ובין פונקציה לפונקציה.

המגורים שפונו מקומת הקרקע מתקיימים בקומות העליונות וחווים את המרחב מנקודת מבט אחרת.

ממצב של חוסר פעילות אנושית ברחוב אני שואפת להגיע לרמה של פעילות מגוונת לאורך כל היום.

בצורה זו אנשים יחוו מרחבים ציבוריים משמעותיים כחלק ממארג עירוני שלם.