זיהיתי במושג המוסדיות נתק וחוסר קשר בין המוסד ובין העיר והתושבים אותם הוא  אמור לשרת, ולכן המטרה אשר מנחה את הפרוייקט שלי היא מציאת הרמוניה וחיבור בין המוסד, העיר והאנשים, אשר יעשיר את שלושתם. כדי לבדוק מקום שמתפקד בצורה הרמונית הגעתי אל הפורום הרומאי והאגורה היוונית ומשם הבנתי שההתעסקות העיקרית צריכה להיות בדופן. כאשר הדופן מתפרקת אל הרחוב ונוצרת תנועת הולכי רגל גם בקומת הרחוב השניה, ובחללי ביניים שונים, מתאפשר מצב של שקיפות וחיבור בין העיר והמוסד, ומתוך כך, גם השפעה ומעורבות של האחד על השני. כדי לבחון את רעיון הדופן בחרתי בעיר פתח תקווה ובמיוחד התמקדתי במרכז הצפוני של העיר שהוא גם מרכזה ההסטורי. העיר פתח תקווה עברה שינוי מהותי ומהיר מהיותה מושבה עם פרדסים וחקלאות ועד לימנו אנו, דבר שגרם לכך שמהות העיר התרוקנה מהמרכז שלה וכעת הוא עזוב ומאוכלס בעיקר בשכבות חלשות. תושבי פתח תקווה מנוכרים לעירם ומגדירים עצמם תושבים של שכונה מסויימת.

מרכז הכובד של העיר עבר לשוליה ולשכונות עצמן, ומרכז העיר, שהינו אף האיזור ההסטורי שלה, איבד את תוכנו. הדופן של מוסדות הרחוב אינה מאפשרת מרחב עירוני פעיל והאתרים ההסטוריים אשר היוו את גרעינה הראשון של המושבה, עזובים וחסרי התייחסות.

במהלך העבודה ניסיתי להשען על הסימבולים המסורתיים והמוסדות ההסטוריים, לטפל ולעדכן אותם, וכך ליצור מרחב ציבורי דינאמי ופונקציונאלי. שלא כמו במושבות אחרות שהתפתחו לערים כגון ראשון לציון ורעננה, לפתח תקווה אין ציר מרכזי סביבו היא צמחה ואשר היווה את הבסיס להתפתחותה כעיר. מסיבות אלו החלטתי להתמקד בפיתוח איזור זה ובמיוחד בכיכר המייסדים, ממנה התחילה המושבה  וכיום אינה מתפקדת ככיכר עירונית פעילה  למרות שהיא יושבת סמוך לציר מרכזי ורחב. המטרה שלי למסד את המרכז מחדש וליצור “חדר אורבני” שיהווה עורק חי ופעיל לאורך היממה ויעניק למרכזה זהות ושם. כאשר דופן החדר תדע להכיל כמה מצבים שונים- תוכן המוסד, ואת החיים שמתרחשים בעיר, אני סבורה כי גם שאר הרחוב יקבל משנה תוקף ויצור מסביבו עירוניות חיה ותוססת שתהווה את ליבה של העיר.