הפרויקט עוסק בשכונת  גבעת עמל ב'  הממוקמת בצפון תל אביב .  יצירת אלטרנטיבה ומתן פרשנות  מחודשת  ל"מובלעת עירונית " ,  תוך דיון בשונות והאחרות המודגשים בגבולותיה החברתיים –כלכליים של החברה הישראלית , האופן בו הם משתקפים באדריכלות והקונפליקט המגיע לשיאו במקום.

המקום הנבחר, מקצין את הקונפליקט הבא לידי ביטוי בצפון תל אביב בין פארק צמרות איילון וגבעת עמל ב’ הנמצאת מעבר למדרכה,

גבעת עמל ב', שוכנת בחלקה הצפוני של העיר תל אביב  השכונה הוקמה על חלקו הצפוני של כפר בדואי בשם ג'מאסין אל ע'רבי.

המתחם הוזנח מבחינה תכנונית, השכונה מנותקת מכבישים ותשתיות עירוניות , כ-100 דונם של עפר , כורכר , גגות אזבסט ומתחמי דיור מאולתרים

השכונה נתפסת כמעין  'מובלעת' ביחס לסביבה בה היא שוכנת , קל להבחין כי המרחב העוטף אותה התפתח והתייצב אורבאנית עם השנים ולעומתו הגבעה  נותרה  כ'יצור' זר ומנוכר מסביבתו.

מתקיים הצורך להגדיר את ה-'מובלעת' העירונית הזו הן מבחינה מושגית רעיונית והן מבחינה פיזית  אדריכלית ולעמוד על חשיבותה בעיר.

מהי מובלעת ?

"המובלעת הינה ישות דינמית היא מוגדרת על ידי גבולה ועל ידי כל מה שמעבר לתחומו...היא קובעת לעצמה גבול ומוציאה ממנו את כל מה שאינו שייך לה... את הגדרתה מקבלת אך ורק מן היחס לזולתה...לא תיתכן מובלעת כמשהו מבודד העומד בפני עצמו כדי להבינה יש לחרוג תמיד אל מעבר לה...תנועה המתהווה אל האחר הבלתי נפרד מפנימיותה ...היא תחושה של ערבוב , זליגה אך עם הישמרות ...  "

(לקוח מתוך התערוכה ":המובלעת " אוצרים יואב אדמוני ,דן מדורסקי)

.הפרויקט דן בשאלה על מהותם של מרחבים ציבוריים ופרטיים ומנכיח את החיפוש אחר גבולותיהם והחריגה אל מעבר להם.

הניתוח והתערבות  של המעשה האדריכלי נעה מן החוץ אל פנים , הגדרת הגבול של הגבעה, והאופן בו מתקיימים הזליגה והחלחול פנימה סייעו בחיפוש אחר הגרעין" הקיים במקום .

ודרך אלו , לנסות להבין איך האדריכלות מקיימת את המרחב הנחקר.

 

התכנון האדריכלי התמקד בשני טיפוסים מרכזיים

"הנחשול "  | ציר רעיוני המגיע משכונת המגדלים ,"פארק צמרת " ומנכיח קו רקיע אופקי חדש .   מכיל יחידות מגורים ומערכת ציבורית

"המסרק"  | מתיישב במקביל לתנועה הלינארית והאינטנסיבית של נתיבי איילון ,שיני המסרק יודעות להכיל יחידות מגורים וסטרוקטורה ציבורית  היוצאת גם למרחב החיצוני  ומאפשרת פיתוח של חזית חדשה לאיילון.

 

יצירה חדשה המורכבת מאובייקטים קודמים שזהותם לא טושטשה הפעולה האדריכלית אינה חותרת להומוגניות כי אם להבלטת הזיכרון של חומריו הראשונים וגילויים מחדש...