שאלת הגבולות של ישראל יוצרת מציאות שבה יישובים רבים קמים מבלי שניתנה הדעת על המצב המרחבי הייחודי להם הנובע משילוב של הגיאוגרפיה, הפוליטיקה והמצב החברתי הפנימי האופיינים ליישובי קו התפר בישראל. כיצד שלושת הגורמים הללו משפעים על הזהות הפנימית של היישוב וכיצד היא באה לידי ביטוי בארכיטקטורה שלו.

ירושלים עיר מורכבת חברתית ומרחבית אחת התופעות הייחודיות לה היא "שכונות קו התפר" שלה- גילה, הר חומה ארמון הנציב, נווה יעקב ופסגת זאב הן שכונות המהוות את המעטפת החיצונות של ירושלים וכולן גובלות בכפרים ערביים אשר חלקם אינם חלק מירושלים ולעיתים אף ממדינת ישראל.

שכונת פסגת זאב הוקמה בסוף שנות ה-80 במטרה להוות רצף אורבני בין שכונות נווה יעקב והגבעה הצרפתית בצפון העיר. כעבור 20 שנה לא זאת בלבד שהשכונה אינה ממשת את ההבטחה שלשמה היא הוקמה אלא שהיא מתנהלת כמעין מובלעת א-אורבנית אשר חיבורה לעיר נעשה באופן סימבולי בעזרת צירים תעבורתיים (כביש 60 וקו הרכבת הקלה). זאת ועוד, השכונה ממוקמת אל מול הכפר ענאתא (כפר שבחלקו אינו חלק מישראל) ומעשה ההפרדה היחידי בינו לבין השכונה הוא הטבע עצמו- ואדי אל ח'לף ויער ענתות. גבול טבעי אשר מהווה שטח מפורז אשר לשני הצדדים אין גישה אליו. הכפר, הואדי והמערך הפנימי של השכונה מהווים 3 גורמי התייחסות בתכנון.

חוסר ההתייחסות אל הכפר כגורם משפיע על התכנון של השכונה וכן ההתעלמות מהואדי כגורם סביבתי טבעי הם לדעתי כשל בתכנון השכונה וזהו המניע שלי לבחור לעבוד דווקא במרחב הזה. 

תפיסת התכנון שלי גורסת כי ביישובי קו תפר על החללים הציבורים להוות את המעטפת החיצונית של היישוב. שכן פעילות ציבורית יכולה להתקיים אל מול ריק גדול כ"כ לעומת המגורים אשר זקוקים לחללים אינטימיים יותר.כלומר אם ביישוב רגיל המרכז האורבני הוא המרכז הפיזי, לטענתי ביישובי קו תפר על המרכז האורבני להיות במעטפת של היישוב שהיא הנקודה החלשה שלו.

התמורה לכך תהיה חיזוק המעטפת באמצעות המרחב הציבורי והגנה על המגורים והרחקתם מקו הגבול.

"קו התפר" בפסגת זאב הוא רח' מרידור, אשר מהווה את המעטפת החיצונית ביותר של השכונה זהו רחוב מגורים רגיל לתנאים לא רגילים. האופן בו הרחוב יושב על הואדי הוא כמעין חומה, מבנים מסודרים בשורה, ממושמעים לטופוגרפיה ולא מאפשרים גישה אל הואדי. ובכך מתעלמים מהכפר ומהמרחב הייחודי בו הם מתקיימים. (כמו ילד קטן שעוצם את עיניו וחושב שכך לא רואים אותו).

התכנון שלי מציע גישה אחרת להתנהלות בשכונה. בסכמה התכנונית אני מנסה ליצור קשר בין רח מאיר גרשון שהוא רח ראשי ופנימי יותר בשכונה. הקשר נעשה באמצעות הולך הרגל ע"י התווית דרך המקיימת פעילות ציבורית . ומאפשרת לעיתים תצפית ולעיתים גישה אל הואדי. לכן החלטתי לחזק את הרח ע"י עיבוי הבינוי הקיים והכנסת מבני ציבור המהווים מקומות בהם אפשר להיות ולחיות חיי מעש וגם חיי עיון, אשר יובילו לשיתופי פעולה, חיבורים אנושיים ומפגשים מקריים.