הרעיון לפרוייקט הגמר החל בבחינת סיפורי האישי. אני גרה בבת-ים, עובדת ביפו ובזמני הפנוי מבלה בתל-אביב.

בתחושה שלי, בת-ים, היא הבית הפיזי שעונה על הצורך הבסיסי שלי למגורים ומחייה, בעוד תל-אביב ויפו משמשות כמענה על הצרכים הרגשיים והחומריים שחסרים לי בעיר מגורי בת-ים. ומכאן עלתה השאלה :

כיצד באים לידי ביטוי בעולם האדריכלות הקשר האינרטי בין התושב ומקום מגוריו ?

ניגשתי לפרוייקט דרך חקירת החיבור הפיזי התחושתי של הערים תל-אביב יפו ובת-ים. החקירה הובילה אותי לנקודות החולשה שבין הערים, בהן מתקיים הניתוק בין עיר לעיר והן - רחוב שדרות ירושלים ורחוב יפת בעיר יפו. רחוב שדרות ירושלים הינו המשך של רחוב הירקון שבעיני הוא רחוב תל-אביבי טיפוסי. הרחוב שממשיך את רחוב הירקון אל תוך יפו נשאר רחוב מסחרי ואינו משנה את קנה המידה שלו למרות המעבר ליפו שאופיה שונה מאוד מתל-אביב.

לעומתו, רחוב יפת, נתפס בעיני כרחוב "יפואי טיפוסי". רחוב זה עונה על צרכיהם הטיפוסיים של עוברי האורח ומתקיימת בו השכונתיות שחסרה כל-כך בתל-אביב אך בעיני לא מתקיימת בו עירוניות כלל.

בסיום חקירת מוקדים אלה מצאתי לנכון להתעסק בתחילה ברחוב יפת שמהווה מעין "חומה" לשכונות הפנימיות. רחוב זה משמש כמעין גבול שאין לו ביטוי במרחב הפיזי, אלא הוא מובחן ומאופיין במסכת הזהויות של יפו : תל-אביב-יפו ה"בוהמית" ולעומתה יפו ה"אותנטית".

הנקודה בה בחרתי להתמקד היא שכונת "גבעת עלייה". בעיני שכונה זו מהווה נקודת שיא בגבול שבין יפו התל-אביבית ליפו האותנטית וגם בין יפו לבת-ים. ניתן לזהות שהשכונה לא נוצרה כמהלך של תכנון עירוני אלא תוכננה מתוך ועל-ידי התושבים שחיים בה. כשחקרתי את האיזור נוכחתי לגלות שהשכונה בעלת אופי שיתופי חזק מאוד אך אין בה מענה לצרכים החומריים והתרבותיים הבסיסיים שחסרים בה.

בפרוייקט ניסיתי לשזור בשכונה את הדברים שלדעתי חסרים בה תוך כדי שמירה על האותנטיות שלה. במהלך ההתערבות חשוב היה לי לשמור על קנה המידה הקיים באיזור. מצד אחד השכונה שבמרכז ומצד שני ה"תל-אביביות" שמגיעה מכיוון רחוב שדרות ירושלים. התכנון יענה על כל הצרכים השכונתיים/עירוניים - החל ממכולת בין הרחובות, דרך מתנ"ס במרכז השכונה ועד למרכז מסחרי בתפר שבין יפו הבוהמית ליפו האותנטית וכן הלאה.