במדינה שבה גידול האוכלוסין נמצא בין הגבוהים בעולם, בחרתי לחקור מה יקרה כאשר ייגמר המקום לבינוי?

קרה המבחן הוא העיר בני ברק. זוהי העיר בעלת פיצוץ האוכלוסין הגבוה ביותר בארץ והדרך לפיתרון בעיית הצפיפות היא על ידי פיתוח טיפולוגיית בניה חדשה הלוקחת בחשבון את צרכי התושבים ואת המגבלות אשר הן פועל יוצא מאורח החיים הדתי של התושבים ומשלבת אותם בטיפוס הבניין.

הטיפולוגיה מורכבת מ- 3 מצבים: חפירה מתחת לקרקע, העלאת הפונקציות הציבוריות שאינן פועלות בשבת לקומות העליונות וסיטי בלוק.
בנוסף, פיתרון הבעיה הושג על ידי מיפוי הפונקציות הציבוריות כגון גמילות חסדים, בתי ספר, ומרפאות בעיר על מנת לראות כמה מקום אפשרי לפנות למגורים בעוד פונקציות אלו ימוקמו מחדש בבניין.
מיקום הפרוייקט הוא בבלוק אשר יושב בין רחובות ז׳בוטינסקי, רבי עקיבא, פרץ והראשונים מאחר ובלוק זה מקיים את כל המצבים אותם רציתי לבחון: רחוב ראשי ובו המון רב ותחבורה ערה, רחוב מסחרי ורחובות מגורים שקטים.
מרכז הבחינה היה מה מניע את בני ברק,מהו המחולל והברור הוא שמחולל הבניין הוא בית המדרש וניתן לראות כי הבניין מורכב מ-2 מעטפות העוטפות את בית המדרש כמעין ״סוד״ ורק האנשים הנכנסים עד לעומק הבניין ייחשפו אליו.
במעטפת הפנימית ישנם מגורים ובחיצונית מסחר, תעסוקה, גמילות חסדים ובית ספר.
בבני ברק ישנו צו איסור על שימוש במעלית שבת ולכן הבנייה בבני ברק היא בממוצע עד 4 קומות.
על כן, את הפונקציות אשר אינן פועלות בשבת מיקמתי בקומות ה-5 ומעלה. הבדלי הטופוגרפיה בבני ברק נוצלו על מנת ליצור חפירה בקרקע אשר תהייה הגיונית ותתרום להוספת מקומות המגורים.
לאור העובדה שהאוכלוסיה חרדה לפרטיותה החזיתות הן חזיתות הנתמכות על הסתרה וחשיפה ומורכבות ממשרביות בעלות צפיפות גבוהה אל הרחוב וכאשר נכנסים אל הפרוייקט החזיתות נפרמות וחושפות את הפנים אל הולך הרגל.
בסופו של דבר לאחר יישום צעדים אלו הצלחתי להכפיל את מספר המקומות למגורים.