הכפר הגלובלי - מצמצום המרחקים שיוצרת המדיה נגזר צמצומו של כדור הארץ לכדי כפר גלובלי אחד שכולנו מתגוררים בו ושותפים אליו. מה שמחבר ביננו הוא לאו דווקא מקום מגורינו אלא תחומי עניין משותפים.

אם אכן כך הדבר, לא פלא שהערכים, הדת והמסורת שלנו אט אט הולכים ונעלמים ונשארים כאן מעט מאוד שרידים ממה שהיה פעם ומבני הציבור שפעם אפיינו אותנו כחברה, כקהילה והיו כסמל כבר לא רלוונטים יותר.

בחברה חסרת גבולות, נעדרת ייחודיות תרבותית, אנו צריכים להתאים את הסביבה שבה אנו חיים אלינו. סביבה החיה בקצב מסחרר, ארכיטקטורה דינאמית שיודעת לקבל אותנו, בכל המצבים שלנו אך עדיין תדע ליצור מרחבים ציבוריים שיפגישו ביננו ויחזירו לנו קצת מהקהילה שאבדה.

בחרתי בפתח תקווה כמקרה מבחן, עיר שהייתה מראשי המושבות הישראליות, ביסודות המבנים הישנים עוד אפשר למצוא את הציונות, פטריותיות וערכי הקהילה שעליהם הם נבנו. אך בנוסף על כך, זאת עיר שבעשורים האחרונים איבדה את זהותה ונשארה ריקה מתוכן-היא הלכה והתרחבה ויצרה שכונות שלמות שמתפקדות בצורה עצמאית לגמרי עד שלא צריכות שום קשר עם ״מרכז העיר״. השכונות החדשות חנקו את המרכז עד שכיום כמעט ולא מצליח לתפקד ונשאר נטוש מאדם. אז איך אפשר למלא מחדש תוכן בעיר שכבר איבדה אותו בלי ליפול לנוסטלגיה?

הסתובבתי במרכז העיר הישן וככל ששהיתי שם יותר כך הבנתי. מבין שאריות ההסטוריה, המבנים הישנים, והטיח המתקלף מצליחים לבצבץ אותם מוסדות מקומיים קטנים, ״אנטי ממסדיים״, הבית קפה של הערקים בקצה של השוק, המדרחוב הישן, הבית כנסת הגדול, שדרת אקליפטוסים נשכחת…כל אותם מקומות שהצליחו לשמר את ההויה החזקה של העיר , מקומות שהופכים את העיר פתח תקווה למה שהיא ויכולים להיות הגרעין המחולל והלב הפועם של העיר.

בנוסף על כך, יצאתי מנק׳ הנחה כי עירוניות מתקיימת במרחבים הציבוריים ולכן אותם המקומות צריכים מרחב ציבורי שיתמוך ויעצים את אותה ההוויה שטמונה בהם. ולכן סביב אותם המקומות תכננתי מרחבים ציבוריים, מעברים, סמטאות, רחבות קטנות שעל פיהם תיווצר דרך חדשה, עמוד שדרה חדש ששובר את אותם צירים מרכזיים ומתנהל בניהם ולא על פיהם. אותה הדרך תוגדר ע״י במבנים שמרבית התעסוקה בהם היא בנגיעה בקרקע ובמרחב הציבורי שהם יוצרים בניהם.

החלטתי להשתמש בגריד ובמרקם הערוני הקיים כפלטפורמה ליצירת המרחבים הערוניים החדשים. המבנים הקיימים יקבלו שינויים ותוספות הן מבחוץ והן מבפנים בהתאם לאותו מרחב אשר הם מגדירים. המרחב הציבורי החדש מוגדר ע״י מבנים שבנוים ממבננים עצמאיים שיודעים ליצר מרחבים ציבוריים לא רק במפלס הקרקע אלא גם בניהם ובתוכם.  

אותם תוספות תוכננו ע״י מערכת כללים מוגדרת על מנת להצליח לשמר את ההוויה של העיר אך עדיין להכניס נופך חדש לאזור. וכל זה על מנת להצליח ליצור מקומות שידעו להכיל סיטואציות שונות בקנ״מ משתנה. אותם מבנים עובדים כמבנים היברידים שיודעים לקבל את המורכבות, האינטנסביות והמיידיות שמאפיינת את החברה שלנו ושיחזירו את החיים למרכז העיר ויהפכו את המרכז העיר הישן שוב לגרעין המחולל של העיר, למרכז התרבותי והכלכלי שאפיינו את פתח תקווה, לאותו התוכן שאבד ממנה.