INFILLS | מילואות

 

 

 

 

שם הסטודנט: אבינועם אקסלרוד

מנחה: אדר' צבי גרש

מיקום :אזור התעשייה תלפיות,ירושליים

כנות.You say to a brick, 'What do you want, brick?' And brick says to you, 'I like an arch.' And you say to brick, 'Look, I want one, too, but arches are expensive and I can use a concrete lintel. ' And then you say: 'What do you think of that, brick?' Brick says: 'I like an arch.' " האם לואי קהאן שאל את אותה השאלה את השכונה?

רחוב רבקה 22 או: דיאלקטיקה. שמונה כניסות. השיכון הכי מוזנח ברחוב. אבל גם דוגמא חיה לגדולה של האדריכלות הישראלית. בניה ירוקה תוצרת שנות ה-70, כבר שנתיים אנחנו גרים בדירה ולא הדלקנו מאוורר. אנחנו קו החזית של המגורים, מולנו חיילי האויב. המקום בו לעולם לא ניקח את ילדים – אזור התעשיה.  מהחלון נשקפים שני שלטים נגריית מיטות ירושלים, ובית מדרש פרדס.     

Zonening העיר הקורנת נפגשת עם עשן התעשיה. על מנת שהעיר תוכל להאיר היא מרחיקה מעליה את מסך העשן השחור היוצא מארובות המפעלים. מוזר שדווקא לה קורבוזיה שהעריץ כל כך את המכונה בחר לדחוק אותה אל שולי התרבות. 

מוסך קאיה, תלפיות. בקומה השניה ליד חדר ההנהלה יש חדר קטן עם דף A4 מודבק על הדלת. "בית הכנסת KIA אין לדבר בשעת התפילה". בשקט בשקט התרבות נכנסת בדלת האחורית.

עובדה 1. אזור התעשיה תלפיות משתרע על שטח של כ-50 דונם סמוך לשיכוני תלפיות, ממערב לשכונה הוותיקה. הוא הוקם בשנות ה-70, כאשר מוסכים ובתי מלאכה פונו ממתחם ממילא שבמרכז העיר לצורכי פיתוח. תעשיה מסוג א' מחליפה תעשיה מסוג ב'.  

אירוניה (או הסדנא לרישום וציור ירושלים). אחת ההנחות הרווחות היא שהמצאת המצלמה דחקה את הציור הפיגורטיבי אל מחוץ למרכז השיח באומנות. בשנת 2014 בית הספר לציור פיגורטיבי בירושלים נמצא  בשכנות למכוני העתקות שמש. 2:0 לקורבוזיה. בשנת 2014 האקדמיה לאומנות של בצלאל מתחילה את בניית משכנה החדש  במרכז העיר (בתכנון SANA, יפן). הטענה היא שאומנות ניזונה מהעיר ועל כן בית ספר לאומנויות לא יכול לשכון מחוץ לעיר (ע"ע אוניברסיטת הר הצופים). אין מחלקה לרישום פיגורטיבי בבצלאל.

עובדה 2. בשנות ה-90 החלו להתפתח במקום חיי מסחר ובילוי, ובצד המפעלים ובתי המלאכה נפתחו מועדוני לילה וקניונים. כיום יש בו את הכי הרבה מוסכים/קניונים/אולמות אירועים/סופרים למטר מרובע בכל רחבי העיר. הקשר בין כולם מאוד פשוט. כולם מקומות שצריכים הכי הרבה מטר מרובע לתפקוד. פעם היה כאן האומן 17 על כל רחבות הריקודים שלו. 

ספריה למתקשים בראיה. סוג של אוקסימורון. האם הוא יכול להתקיים רק הרחק מעיני הציבור. שוב יש לציין נתון חשוב. למתקשים בראיה יש ספרים מיוחדים, ספרים עם אותיות גדולות. לכן הם בדרך כלל גדולים מהספר הממוצע. ההשלכה הישירה היא שספריה כזו צריכה יותר מקום. נחזור למימד הפואטי בו ההשוואה  של ספריה כבאר אור מקבלת כאן משמעות כפולה. ואולי משולשת אם נזכור את עשן המפעלים.      

עובדה 3. פקקים. קשה לנהוג ביום שישי בצהריים בתלפיות. לרגע אחד בשבוע מרכז העיר יוצא אל מחוץ לעיר. מעדניות של אוכל מוכן לשבת צצות בכל מרכז מסחרי רענן. השוקניון נראה רלוונטי מאי פעם.   

אלקטרו סליל (או טקסים שבטיים) שיט. נשרפה נורה. צריך ללכת לאלקטרו סליל. אם לא שמעת על המקום, אז או שאתה לא ירושלמי או שאתה לא גבר. ולהיכנס לחנות הזו זה סוג של מבחן גבריות. בדרך אני אומר חזור לעצמי על מילים כמו שטיכמוס, רולקה או קרבורטור, כמו שלמדתי לבר מצווה, שלא תהיה פאדיחה. אבל תמיד מול המוכר אני לא מוצא את המילה הנכונה ויוצא לי משהו כמו " אני צריך את הדבר הזה.. אה... אה.. נו איך קוראים לו.. זה מתחבר ככה לקיר.. נו אתה יודע... יש לו ידיים כאלה.. אתה מחבר את זה עם מברג... נו בטח יש לכם כאלה.. זה בטח באינסטלציה... "

מיס ואן דה רוהה. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. איפה מוצאים את האלוהים של מיס? על שולחן השרטוט? באוטוקאד? בחנויות לקרמיקה? בסטודיו טכנולוגי? בנגריות? באתר SAF? ואולי השאלה החשובה יותר היא איפה בית המקדש של אותו אלוהים ומי הכוהנים שלו?

חומוס תלפיות (או גבריות 2). לא ללעוס לבלוע. עוד מבחן גבריות. עוד מבחן ירושלמיות. שוב מתבלבל בקופה. אההה.... אההה.. אההה... החלטות תחת לחץ.  

אינפיל. בית הספר לתיאטרון חזותי מקיים מופעים במגרשי החניה של המוסכים בשכונה. התאורה היא פנסי מכוניות. השלטים בחזיתות הופכים לתפאורה. האם זוהי כוונתו של שייקספיר כשאמר שכל העולם במה. Infill ללא בנינים או ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים.