סטודיו שנה ה' הוא מרכז המחקר, היצירה והלימוד של פרויקטי הגמר והוא משמש מעבדה תיאורטית ויצירתית מסכמת של לימודי הסטודיו בבית הספר. במסגרת זו מתבצעת עבודה אישית וקבוצתית בהנחיית צוות המרצים, אשר מנחים, מבקרים ומסייעים לסטודנטים במימוש מאווייהם, באמצעות הקניית כלים תיאורטיים, עיצוביים ומקצועיים.
אין מתכון קבוע או ידוע מראש לפרויקט הגמר, אולם הוא צריך להכיל מספר תכונות יסוד כדי שיהיה ראוי למעמדו: עליו להעלות שאלה ועניין עקרוני, להביע עמדה ערכית, להיות שדה לאקספרימנט אינדיבידואלי וקולקטיבי, להיות ביקורתי, רלוונטי, בעל ממד של השראה, לחדש ולהיות מחויב לקיימות ולעיצוב אדריכלי איכותי ומקצועני בהבעת חוויית מקום.
מעבר להקניית תכנים אקדמיים, תיאורטיים ומקצועניים, תפקידו העיקרי של הסטודיו הוא להיות מקור השראה לדיון ולליבון של סוגיות המועלות ע"י הסטודנטים והמנחים ולאפשר יצירה אדריכלית הנובעת מפתיחות ועידוד של יוזמות לחשיבה, ליצירה ולרעיונות אינדיבידואליים השואפים להיטיב עם ולקדם את הסביבה הפיזית והאנושית.
פרויקט הגמר הוא הנדבך הסופי של לימודי הסטודיו בביה"ס לארכיטקטורה והפרק המשלים את הכשרתם האקדמית והמקצועית של הסטודנטים במסגרת מכלול לימודיהם. בכך הוא משמש גם "כרטיס ביקור" לעתידם כבוגרים וכאדריכלים. יחד עם זאת הוא גם חלק ממסע אין סופי ופתוח קצה של גילוי מתמיד ושל פרשנות אישית, מסע שתכליתו האולטימטיבית היא הגות ויצירה של רעיונות ומקומות ראויים עבור החברה והסביבה, בישראל ובכלל, באמצעות ארכיטקטורה.
נושא העל שנבחר השנה כבסיס לכלל עבודות הסטודיו - "ארכיטקטורה – מה עכשיו? מה הלאה?" - מהווה יסוד וקריאת כיוון לפרויקטים במסגרת הסטודיו. הסטודנטים חולקו לחמש קבוצת הנחיה, עם מתווה ספציפי בכל קבוצה, ובהתאם לכך כל סטודנט וסטודנטית נדרשו להגות ולפתח את פרויקט הגמר האישי שלהם עפ"י בחירתם, חזונם ותפישת עולמם.
מתווה קבוצה 1: "סביבת המגורים והעירוניות של המחר" - אדר' איציק אלחדיף
מתווה קבוצה 2: "הבניין, העיר ושאלת המגורים" - אדר' יואב לניר
מתווה קבוצה 3: "אורבניזם תוך ניסוח מחדש של מערכות יחסים בין אישיים" - אדר' שוקי לוי
מתווה קבוצה 4: "חלל קיומי – חלל אדריכלי – חלל וירטואלי" - אדר' אודי מנדלסון
מתווה קבוצה 5: Institution"- מוסד" - אדר' צבי גרש
דבר ראש בית הספר לארכיטקטורה
דבר נציג הסטודנטים
רציונל הסטודיו
"הגיון ייקח אותך מנקודה אחת לשנייה, דמיון ייקח אותך לכל מקום". אלברט איינשטיין
החופש לדמיין, להמריא מתוך בסיס ידע מחקרי קיים, הוא מרכיב מכריע לחשיבה, להגות וליצירה בכלל וליצירה ארכיטקטונית בפרט. זהו בעיני תנאי בסיסי לקיום דיון אינטלקטואלי ראוי, דיון הנובע מעולמו הפנימי של ההוגה והיוצר, כדרך לגיבוש תפישות ועמדות בעלות ערך אוניברסאלי בר השראה והבעתן במילים, בצורות ובמקומות. השאלה: "אדריכלות וחינוך לאדריכלות – מה עכשיו? מה הלאה?" הוצבה בשנת הלימודים הנוכחית כקול קורא וכמוטו למחקר, לדיון, לליבון סוגיות, לסיעור מוחות ולעשייה אדריכלית בקרב המורים והסטודנטים בביה"ס לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל. הסערות והתהפוכות הכלליות בסביבתנו הקרובה והרחוקה, השינויים המהירים באורחות חיינו ובתוך כך בהרכב התאים המשפחתיים, הקשרים הבין אישיים, המגורים ומוסדות הציבור, הצטופפות הערים, ההגירה, הפליטות, החברה הישראלית הרב תרבותית וההטרוגנית, הצורך האמיתי בהכרה ובכיבוד קיומו וערכו של האחר והזר, ולא רק כדיון פילוסופי אופנתי, אלא כערך בסיסי לחיים המבוססים על כבוד האדם וחירותו, הטכנולוגיה החדשה המאיצה את המהפכה הדיגיטאלית והווירטואלית שמשנה את תפישת הזמן והמרחב, שינויי האקלים הקיצוניים כתוצר של התנהגות בלתי אחראית של האדם, מצב התשתיות הפיזיות והתכנוניות הקיימות בסביבה הטבעית והבנויה, התמורות בדיסציפלינה האדריכלית, האקדמית והמקצועית, כל אלה דורשים את תשומת לבנו המרבית, בגישתנו האתית והאבסטרקטית וביצירת מקומות נאותים באמצעות ארכיטקטורה. השאלה לאן פנינו ולאן פניה של האדריכלות הוצבה גם כנקודת מוצא וכבסיס לדיון של הפרויקטים בסטודיו פרויקטי הגמר. ממקור זה כל פרויקט התפתח בהתאם לערכים ולשאיפות שהסטודנטים העלו, בהנחיית מנחי הסטודיו, במגמה להציג שאלות וסוגיות עקרוניות, להביע עמדה ערכית, להוות שדה לאקספרימנט אישי וליצור מקומות איכותיים בעלי חוויה אנושית מוחשית.
הפרויקטים המוצגים בקטלוג שלפנינו מהווים את תוצרתם המגוונת של הסטודנטים ושל מאמציהם לחשיפת סוגיות ודילמות רלוונטיות, לפרשן, להגדירן ולהציגן בשפה אדריכלית אישית הנובעת מתוך הפנמת העבר, הבנת ההווה וחזון לעתיד בר קיימא.
כסיכום לשנת הלימודים המפרכת, המאתגרת והמרתקת, בוגרי המחזור הנוכחי כקודמיהם, אצרו והקימו את התערוכה על מכלול מרכיביה באופן עצמאי ומרשים. כך הם פונים אל הציבור הכללי ואל הציבור המקצועי, כאדריכלים רעננים, שאפתנים ואיכותיים.
תודתי נתונה לכל אנשי ביה"ס על ההשקעה והמאמץ הקולקטיביים שנשאו פרי בדמות מחזור הבוגרים הנוכחי, אשר יוצאים אל העולם ונושאים עמם מטען ערכי ומקצועני עשיר.
ולכם בוגרים יקרים אני מקדיש, כברכת דרך, את השיר של המשורר ט. כרמי: "ציפור לבנה", שיר המתאר את הנוף החולף מבעד לחלון הרכבת ואת ערך הצמצום והבחירה המדויקת מתוך אין ספור האפשרויות. אם תרצו ניתן לראות בכך גם תיאור של מסע חיים:
ציפור לבנה על נהר ירוק, שתיים,
ואחר כך שלוש,
עמוד-חשמל אחד, שניים,
שלושה שיחים.
יותר מכך (גגות ועננים וגבעולים של דשא)
קשה לספור ברכבת,
ולכן אינני מזכיר אותם.
בעצם אני חושב שארשום
רק ציפור אחת בלבד.
ואולי רק את כנפיה.
דרך צלחה!
לפני כחמש שנים כשנכנסנו בשערי בית הספר לא תיארנו לעצמנו מהו גודל התהליך והמעמד, חמש שנים שנראו כארוכות מאוד ובלתי מושגות כעת מגיעות לסיומן, הלימודים הם הגשמה של חלום ויעד אישי עבור כל אחד ואחת מאיתנו.
אז איך ניתן לסכם חמש שנות לימודים של עשייה כמעט בלתי פוסקת?
במסגרת לימודי התואר עברנו תהליך אקדמאי אך גם תהליך אישי חשוב, הלימודים העניקו לנו ארגז כלים גדול אשר ילווה אותנו בהמשך חיינו, זכינו לפגוש מרצים ומנחים מלאי ידע ותשוקה למקצוע ובעזרתם התאהבנו במקצוע האדריכלות יותר ויותר.
אומנם קצת התבגרנו והשתנינו אך אנו יוצאים לעולם עם השכלה, עם סל ערכים ותפיסות עולם שיאפשרו לנו להשפיע על עתיד החברה בה אנו חיים, ועל כך אנו יכולים להיות גאים בעצמנו.
האחריות המוסרית המוטלת על כתפינו גדולה, להיות הדור הבא של בוני הארץ שעליה חלמו הורינו וסבינו לאורך השנים, המשימה לא פשוטה כלל, אך אין לי ספק שכל אחד ואחת מאיתנו יעמוד במשימה חשובה זו.
חווינו קשיים, לילות ללא שינה, ולעיתים אכזבות אך מצד שני המון רגעים של צחוק, אושר, יצירתיות והגשמה עצמית - כל אלה הפכו אותנו למשפחה אחת גדולה.
ברצוני לברך כל אחד ואחת מהבוגרים והבוגרות ובשמם להודות לסגל המורים והמרצים על ההשקעה בנו, התמיכה, ההבנה והאכפתיות למען הצלחתנו האישית, כמו כן ברצוני לברך את בני המשפחה והחברים שהיו שותפנו הטבעיים למסע, על העמידה לצידנו גם ברגעים קשים, על התמיכה הנפשית, החברתית ואף הכלכלית.
ולסיום תודה גדולה לעצמנו על האמונה, העבודה הקשה והרצון ללמוד ולהתפתח, כל הכבוד ובהצלחה לכולנו !
"You can never learn anything that is not a part of yourself." | Louis Kahn
קבוצה 1 - אדר' איציק אלחדיף
"The purpose of architecture is to provide an existential foothold, one which provides orientation in space and identification with the specific character of a place." Heidegger
קבוצה זו עסקה בסטודיו בשני נושאי על הקשורים ונובעים זה מזה, העירוניות של המחר וסביבת המגורים. דיון והגשמה של המעבר מהמרחב העירוני הציבורי ועד ד' אמותיו של האדם הגר בעיר.
ככל שעובר הזמן הנתונים מצביעים על כך שהעיר והעירוניות הן העדפתו של המין האנושי, אך נראה כי הבחירה לגור יחד היא של פרטים וקבוצות אשר רואים בצורת החיים העירונית הזדמנות ליצור 'עודפים' מכל סוג לטובתם ולטובת הכלל. אך כיצד תראה, תתקיים ותתנהג העירוניות של המחר? זו המתרחבת ו\או המתכווצת ו\או הגדלה מבפנים? ומהם מושגיה ותפישותיה התרבותיים לאור זאת כשכבר היום, פרטים וקהילות מתבססים יותר על רשתות וקשרים ושבני האדם פעילים במספר שדות, לעיתים אף בו זמנית, שלא בהכרח תלויים במימד המרחבי הפיזי.
המציאות של סביבת המגורים העכשווית מורכבת מרבדים ופרשנויות שונים. מקום המגורים מהווה לעיתים סמל ויותר מכך, לעיתים כסמן למעמד חברתי, לאידיאולוגיה, להזדמנויות, לטריטוריה ואולי גם למחסום. סמלים וסמנים, כמו העיר שמכילה אותם מצויים בשינוי מתמיד ומושפעים מהמציאות הפוליטית, התרבותית והכלכלית שמגבירים יותר, כך נראה, את הניכור והקיטוב מאשר את הסולידריות החברתית, ולכן אולי יש מקום לנסחם מחדש.
שני הנושאים שהוזכרו לעיל: עירוניות של המחר וסביבת מגורים קיבלו, בסופו של התהליך בסטודיו, את ביטויים בעיקר בעיר תל אביב רבתי.
מה תהיה דמותה של העיר ואיך נגור בה?
קבוצה 2 - אדר' יואב לניר
פרויקט מגשר על הפער שבין עולם מופשט, אידיאלי ופנימי של מחשבות, שאיפות, רצונות והימנעויות, לבין עולם פיסי של ישויות קונקרטיות ממשיות ומוחשיות. אריסטו כתב כך על האמנות:
"כל אמנות עסקה בהתהוות, כלומר, היא זוממת ומעיינת כיצד ייווצר דבר-מה מאותם הדברים שיכולים להיות ולא להיות, ושראשית התהוותם טמונה ביוצר, ולא בנוצר... האומנות היא, אפוא, כאמור, כושר יצירה שיש בו משום שיקול דעת אמתי"
תהליך היצירה - הוצאת משהו מהכוח אל הפועל- אינו תהליך ליניארי או שקוף. בכל הצבה של אידיאה תיאורטית- רציונאלית בעולם המעשי משתנה הן האידיאה והן העולם.
הפרויקטים המוצגים בעבודות הקבוצה נובעים מהתפיסה שפרויקט גמר בלימודי ארכיטקטורה הוא ייצוג של אובייקט- מוחשי או עיוני, הנתון לעיצוב ושליטת המתכנן- מעשיותו, האידיאולוגיה שהוא מדגים והאופן שבו הוא נתפס ע"י אחרים. תפיסה זו שמשה משען לגיבוש הפרויקט תוך הבנתו, פיתוחו והצגתו תוך הבנתו כאופן הבעת עמדה.
שאלות ארכיטקטונית ראשוניות:
הפרט והמכלול - חשיפת הקשרים והרצונות המשותפים מרמת הפרט האדריכלי ועד למרקמים אורבאניים.
שאלת המגורים - הערים נהיות דחוסות יותר – איזה השפעה יכולה להיות לכך על אופי היחידות עצמן?
אופני הדיון, מטרות ויעדים בכל שלב:
אני מציע קטגוריות כלליות אותן ניתן ליישם לבחינה והערכה מחדש של כל מעשה אדריכלי. אופן זה מאפשר ניתוח של תכונות המרחב המוצע ולסייע בהצעת חלופות ובשיפוטן:
-
סטרוקטורלי - שלד, מרקם ותחרה, גבולות, אלמנטים מחוללים והיחסים ביניהם.
-
אידיאלי - מהי מערכת הערכים, הכוונות והיעדים מאחורי האובייקט.
-
הטרוטופי - מהי מערכת היחסים בתוך הפרוייקט- מה היא חולקת\נבדלת ממערכות שכנות או מכילות?
-
אופני ייצור - אילו כלי עבודה נבחר על מנת להמשיג ולשפוט כל אחת מהחלופות?
קבוצה 3 - אדר' שוקי לוי
עפ"י תפישתי אין בתכליתו ואין בכוונתו של פרויקט גמר בבית ספר לארכיטקטורה בעידן שלנו להציע פתרון תכנוני או עיצובי מעודכן או חדשני. על אף שהרעיונות המסורתיים מלווים את הלימודים, ראוי שישמשו השראה לחשיבה ביקורתית. ביקורת במובנה הפרשני, שיש ביכולתה לבחון מחדש את מיצובה של החברה האנושית במרחב. ארכיטקטורה קלאסית היא נצחית, מעצם היותה על זמנית וחסרת מקום. מאידך הקונטקסט הטעון הנבחר בעבודה מאפשר את גיבושה ועיצובה של השקפת עולמו של האדריכל שבדרך.
הפרויקטים המוצגים בעבודות הקבוצה נובעים מבעירה פנימית בתודעתם המתגבשת של הסטודנטים.
פרויקט טוב ניחן בהרכבת מכלול שלם של בדיקות ובחינות של סוגיות באדריכלות בספירה החברתית.
לבני ברק, עזה או תל-אביב, אין חזקה על התערבותו של האדריכל מעצם היותן ישויות עירוניות מאופיינות, מוגדרות ומזוהות. מקומות אלו, משמשים קרקע למקרי מבחן לחיפוש עצמי של תפיסות וגיבוש רעיונות על חברה בכלל ועל התרבות הישראלית בפרט.
האם מה שאנחנו רואים במציאות האדריכלית זה מה שיש או שאפשר גם אחרת? זו איננה השאלה.
חווית הצפייה בעבודות אלו, חשוב שתותיר את הקורא עם סימני שאלה ותהייה. כיצד במסגרת עבודתו של הסטודנט בא לידי ביטוי שיקופה של מערכת יחסים בין-אישיים במרחב העירוני, שמציגה סימני דרך אנה אנו הולכים.
קבוצה 4 - אדר' אודי מנדלסון
מערכת היחסים בין הגבול ובין הפתח, היום ולאן.
"Only when man has taken possession of space, defining what is inside and what remains outside, we may say that he dwells.
Christian Norberg Shultz, Architecture meaning and Place.
הגבול הוא בו זמנית פעולה שעוצרת תנועה, אך בעקבות זאת יוצרת תשוקה, הגבול יוצר מחסה מן החוץ אך בו זמנית מעורר את הצורך ביצירה של יחס מחודש עם מה שמעבר. הגבול הוא שדה של עימות, מקום בו אחרויות מוצאות את המקום לבוא לידי עימות אך גם לידי דיאלוג ושיח. ניתן להרחיב את הגבול, לשכון בו, לארח בו ולמסור דרכו מסר המיועד אל החוץ. גבול אינו גבול אם אין בו פתח, הפתח מפרש את הגבול ואת מקומו של האדם בעולם, עבודת המקום היא אם כן אמנות יצירת הגבולות והפתחים שלהם בעולם.
יכולתו של האדם להיות 'שוכן', הינה תוצאה ישירה של יכולתו של האדם להגדיר מהו פנים ומהו החוץ, ועל כן גם לנסח את מערכות היחסים בין המקום שלו בעולם לבין מה שמחוצה לו. יכולת זו נבעה מיחסי זמן מרחב ומרחק שהיוו בעצמם חלק ממבנה היחסים בין גבול לפתח אותם האדם יצר ובחסותם הוא שכן.
הטכנולוגיות החדשות שהאדם המציא ייסדו זמן חדש, זמן 'אמיתי', זמן גלובאלי, כזה אשר אינו תלוי עוד במיקום פיזי, או בטבע. מהפכת המידע והדימויים האלקטרונים החלו לאפשר מעבר ותנועה של החוץ אל הפנים במהירויות-על המתעלמות לחלוטין מזמן ומרחב, וכך מערערות על משמעות ומבנה המושגים גבול ופתח, באופן שמאלץ אותנו לחשוב עליהם מחדש.
בקבוצה זו, הסטודנטים התנסו בחקירה ובהבנה עמוקה של מערכת היחסים בין גבול לפתח, כקוד, כשפה וכסימפטום ואולי אף כמערך מושגי דרכו ניתן ואולי יש לשאול כעת, אדריכלות היום ולאן?
לאחר איתור מקום ופירוש הסיטואציה החברתית והתרבותית השוכנת בו, דרך מושג הגבול והפתח ככלים פרשניים, ניגשו הסטודנטים לתכנן את הפרויקט כאשר העיסוק התרבותי והאדריכלי במערכת היחסים בין גבול לפתח מהווה את הבסיס לקונספט של הפרויקט, לאמירה הרעיונית שלו ולא פחות חשוב לשפה האדריכלית שהוא יצר.
קבוצה 5 - אדר' צבי גרש
Institution - מוסד
ארכיטקטורה הינה אמנות ציבורית וככזו עליה לייצר חוויה חברתית משותפת הקושרת את היחיד למקום. בזמנים אלו בה המיידיות מהווה את "צו השעה" של החיים המודרניים, עלינו לחדד את עולם המושגים הארכיטקטוניים הקיים.
בקבוצת סטודיו זו חקרנו וניסינו לגבש ולייצור עמדה ברורה לגבי סוגיית מיקומה ודרכה של האדריכלות העכשווית. בעת התרבות הדיגיטאלית העכשווית מרובת הדימויים והסמלים המתחלפים, המושגים החברתיים ומוקדי הכוח השלטוניים משתנים במהירות. עלינו לשאול את השאלה האם המוסדות אשר ייצגו ונוצרו לשיטות וחברות ארכאיות עדיין רלוונטיים. בסטודיו נבחנו הקשרים בין נתיבה של הארכיטקטורה העכשווית והמוסדות הקיימים בה, מושגים אלו נדונו, נותחו, והורכבו מחדש דרך פרוגראמות ומיקומן האורבאני בתוך העיר.
מוסד - כל מבנה או מנגנון של סדר חברתי המסדיר את התנהגות של קבוצה של אנשים בתוך קהילה. מוסדות מזוהים עם מטרה חברתית המתעלים אנשים וכוונות ע"י תיווך החוקים השולטים בהתנהגות החיים. פרויקט הגמר מהווה הזדמנות לבחינת הערכים הסימבולים והטיפולוגיות הארכיטקטוניות למנגנונים הקיימים. לכן, נשאלות השאלה האם המוסדות הקיימים ברקמה האורבאנית רלוונטיים בימינו? והאם יכולים אנו להגות את המוסדות המאפיינים את חברתנו מחדש? אם כן, מהן המורפולוגיות המאפיינות את המוסדות הקיימים וכיצד ניתן לפרשן.
נבחנו הקשרים בסדרת מחקרי תקדימים לאורך ההיסטוריה בין החברה למבנה ותפקודו האורבאני כמרכז וכמצב קצה. התפתחו ארכיטיפים של מבנים המכילים מוסדות שלטוניים, תרבותיים, אקדמיים, ונותני שרות לתושבים.
מה יהיה אפיה של האוניברסיטה החדשה? האם יש צורך במבנה שלטוני כמבנה עירייה? האם מבני תרבות כגון מוזיאונים, היכל תרבות ותיאטראות שייכים למרכזי הערים?
מנחי הסטודיו
